גודל מעלת אמירת קדיש לעילוי נשמת הנפטר
אחד המנהגים הקדושים והמרוממים ביותר שנהגו ישראל במשך הדורות לעילוי נשמת הנפטר הוא אמירת הקדיש. במשך מאות ואלפי שנים עמדו יתומים, בנים ובני משפחה בבתי הכנסת, ובקול רועד אך מלא אמונה אמרו: **"יתגדל ויתקדש שמיה רבא"** – ובכך ביקשו להוסיף זכות, אור ועלייה לנשמת יקירם.
הקדיש נחשב לאחת הזכויות הגדולות ביותר שניתן לעשות לעילוי נשמת הנפטר. כוחו אינו רק במילים הנאמרות בו, אלא גם במסר העמוק שהוא מבטא: דווקא בשעת כאב, אובדן וגעגוע, האדם ממשיך להכיר בגדולתו של הקב"ה ומכריז בעולם על קדושת שמו.
חז"ל הפליגו מאוד במעלת עניית "אמן יהא שמיה רבא". בגמרא נאמר:
**"כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו – קורעין לו גזר דינו"** (שבת קיט ע"ב).
מדברי חז"ל אנו למדים על גודל כוחה של אמירת הקדיש ועניית אמן יהא שמיה רבא. כאשר אדם עונה על הקדיש בכוונה ובכל כוחו, הוא משתתף בקידוש שמו של הקב"ה בעולם.
וכאשר הקדיש נאמר לעילוי נשמת נפטר, הרי שהבן או הקרוב עושה מעשה של זכות עבור נשמת יקירו. הנשמה, שכבר אינה יכולה לקיים מצוות בגוף בעולם הזה, זוכה לכך שבני משפחתה ממשיכים להרבות זכויות בשבילה.
הקדיש עצמו אינו תפילה ישירה על הנפטר. אין בו בקשה מפורשת: "עשה טובה לנשמת פלוני". הקדיש עוסק בגדולת הבורא ובקידוש שמו:
**"יתגדל ויתקדש שמיה רבא..."**
ודווקא משום כך יש בו מעלה מיוחדת. אדם שאיבד את אביו או את אמו, ובמקום להתמקד רק בכאבו הוא עומד לפני הציבור ומקדש את שמו של הקב"ה – יוצר בכך זכות גדולה.
הוא כאילו אומר:
**ריבונו של עולם, גם בתוך הכאב והחיסרון הגדול, אני מאמין בך. שמך גדול וקדוש, ואני מבקש שיתגדל ויתקדש בעולם.**
קידוש שם שמים זה הוא זכות עצומה לנשמת הנפטר.
אחת המתנות הגדולות שהקב"ה נתן לאדם היא האפשרות להמשיך ולהשפיע גם לאחר פטירתו. כאשר אדם משאיר אחריו ילדים, תלמידים או אנשים שאוהבים אותו, הם יכולים לעשות מצוות ומעשים טובים לזכותו.
כל קדיש שנאמר, כל פרק תהילים שנקרא, כל משנה שנלמדת, כל צדקה שניתנת וכל מעשה חסד שנעשה לעילוי נשמתו – יכולים להיות זכות עבור נשמת הנפטר.
בכך ממשיכים בני המשפחה את הקשר עם יקירם. הגוף איננו עוד, אך הנשמה ממשיכה לקבל זכויות באמצעות המעשים הטובים שנעשים בעולם הזה.
במיוחד ידועה מעלת אמירת הקדיש על ידי בן עבור אביו או אמו. במשך הדורות ראו בכך ישראל זכות גדולה ומיוחדת.
הבן עומד ואומר קדיש לא רק כאדם פרטי, אלא כמי שנושא את המשך דרכו של אביו או אמו. עצם העובדה שבן ממשיך ללכת לבית הכנסת, להתפלל, לענות אמן ולקדש את שם שמים – היא זכות גדולה לנשמת הוריו.
יש בכך גם ביטוי עמוק של הכרת הטוב:
**"אבי ואמי נתנו לי את חיי בעולם הזה, ואני מבקש להוסיף להם זכויות בעולם הבא."**
אמירת קדיש אינה אמורה להיות אמירה מכנית בלבד. ככל שאדם מבין יותר את משמעות המילים, כך הקדיש מקבל עומק אחר לגמרי.
כאשר אדם אומר:
**"יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא"**
הוא מבקש שיהיה שמו של הקב"ה מבורך לעולם ולעולמי עולמים.
כאשר הוא אומר:
**"עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל"**
הוא מבקש שלום, שלמות ותיקון בעולם.
וכל הקדיש הזה נאמר גם לזכות נשמת הנפטר, כדי להעלות את נשמתו ולצרפה למעשים הקדושים הנעשים בעולם.
אמירת הקדיש היא זכות עצומה, אך הדרך הגדולה ביותר להנציח נפטר היא להפוך את זכרו למקור של מעשים טובים.
אפשר ללמוד תורה לעילוי נשמתו, לתת צדקה, לעזור לאדם אחר, לבקר חולה, לסייע למשפחה נזקקת, לקיים מצווה או לקבל על עצמנו התחזקות מסוימת לזכותו.
כאשר אדם עושה מעשה טוב ואומר:
**"לעילוי נשמת..."**
הרי הוא הופך את הזיכרון למעשה. את הגעגוע לזכות. ואת הכאב לאור.
כך מתקיים הפסוק:
**"והחי יתן אל לבו"** – החיים לוקחים את זכרו של הנפטר אל ליבם וממשיכים את האור שהותיר אחריו.
יש אנשים שהולכים מן העולם, אך האור שהדליקו ממשיך להאיר.
כל קדיש שנאמר לעילוי נשמתם, כל מצווה שנעשית לזכרם וכל מעשה טוב הנעשה בהשראתם – ממשיכים את נוכחותם בעולם.
הנפטר אינו יכול עוד לדבר, להתפלל או לקיים מצוות בגופו. אך בני משפחתו יכולים להיות שליחיו. הם יכולים להמשיך את הטוב, להוסיף קדושה ולהרבות זכויות.
ובכל פעם שנאמר קדיש לעילוי נשמתו, כאילו עולה קולו של הנפטר יחד עם קולו של האומר:
**"יתגדל ויתקדש שמיה רבא..."**
אמירת קדיש לעילוי נשמת הנפטר היא מן הזכויות הגדולות והנעלות שניתן לעשות עבור נשמה בעולם האמת.
היא מבטאת אמונה, קידוש שם שמים, קשר עמוק בין החיים לנפטרים והמשכיות של זכויות גם לאחר הסתלקותו של האדם מן העולם.
הקדיש מלמד אותנו שגם מתוך השבר הגדול ביותר אפשר ליצור קדושה. שגם מתוך הגעגוע אפשר להוסיף זכות. ושגם לאחר שהאדם נפטר – מעשיהם של אוהביו יכולים להמשיך להאיר את נשמתו.
יהי רצון שכל הקדישים, התפילות, לימוד התורה, הצדקות והמעשים הטובים הנעשים לעילוי נשמת יקירינו, יהיו להם לזכות ולמנוחת עולם, ויעלו נשמותיהם ממדרגה למדרגה, עד שיקוים בהם:
**"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים."**
**ת. נ. צ. ב. ה.**